"אם לא תתני לי, לא אהיה חברה שלך!

 

 

"אם לא תתני לי, אני לא אהיה חברה שלך!" , "אם לא תוותרי לי, אני לא אשחק אתך יותר ". אלו אמרות שמופיעות בקרב ילדים בהגיעם לגיל ארבע וממשיכות גם לגילאי בית-הספר. הן עולות בשיח בין חברים בעת קונפליקט במשחק בגן הילדים, וממשיכות גם בבית מול האחים ובני משפחה. 

 

האם זה תקין שילדים משתמשים בביטויים כאלו מול חבריהם? ואיך נוכל לעזור להם לפתור קונפליקט חברתי בצורה טובה יותר?

 

מגיל ארבע ואילך ילדים מתחילים להשתמש במשפט '' אתה לא חבר שלי '' כקוד לכל דבר. למשל, כאשר רוצים לומר לחבר או לאח שנמאס להם לשחק אתו עכשיו והם רוצים להפסיק את המשחק, כדרך לומר שהם רוצים את מה שיש לחבר, וכדי להתעקש ולומר שהם רוצים שהדברים יעשו בדרך שלהם. אותן כוונות עולות גם באיומים כמו "אם אתה לא עושה מה שאני רוצה, אז אני לא אזמין אותך למסיבת יום ההולדת שלי!".

 

האיומים האלה הם חלק ממשחק כוח טבעי לגיל הרך, המיומנויות החברתיות הולכות, מתפתחות ומשתכללות והילדים בודקים ומתנסים על חבריהם לגן במציאת הדרך לצלוח, לנהל, להשפיע ולהוביל בסיטואציה חברתית. כחלק מתהליך הלמידה, הם יכולים לגלות ששימוש באיומים כאלו מאוד מצליח לילדים אחרים בגן בניסיונם להשפיע ולהפעיל ילדים מסוימים לפעול בדרך שרצו, ויכולים לנסות את אותו הדבר מול חברים או בבית מול האחים ובני דודים. 

 

יחד עם זאת, בשימוש באמרות כאלו הילדים מביעים את הכעס או את הרצונות שלהם על ידי איום של התנתקות מוחלטת מהחבר. אומנם ילדים מטבעם הם סלחניים ונוטים לעבור במהרה לסדר היום,  אך לפעמים זו סיבה טובה עבורם להתרחק ולוותר על קשר עם חבר שעלול לגרום להם לתחושה שמכריחים או כופים עליהם דברים שלא בחרו או רצו לעשות.  

לנו ההורים יש תפקיד משמעותי בהכוונת הילדים למציאת פתרונות טובים יותר כדי להביע את הכוונות והרגשות שלהם, וזהו הגיל המושלם כדי ללמד אותם מיומנויות טובות יותר של משא ומתן ופתרון קונפליקטים. 

 

אז איך ניתן לעשות זאת?

 

1. אפשרו הזדמנויות השפעה

 

 ודאו שהילדים מקבלים שפע של הזדמנויות להיות שותפים בבחירות המתאימות לגילם ההתפתחותי (בגדים,חוגים, משחקים ומתנות וכדומה) שיוכלו להרגיש שיש להם גם מנדט להשפיע על דברים בחייהם. בדומה לפעוט המתענג על כוחו של "לא", "ילדי הגן עלולים לנצל לרעה את כוח ההדרה החברתית, אם זה יהיה הזמן היחיד שבו יכולים להרגיש חזקים ולכן חשוב לתת להם מספיק אפשרויות להרגיש משפיעים גם בבית.

 

2. הציבו גבולות על ידי שימוש באמפתיה

 

 עודדו בבית משמעת שאינה מתבטא באיומים או במשחקי כוח (עונש מכל סוג שהוא), או בהדרה חברתית, במקום זאת, הציבו גבולות מתאימים, עם אמפתיה. ילדים שהוריהם משתמשים בגבולות אמפתיים ככלי ההורות העיקרי שלהם מקבלים הכשרה קבועה באמפתיה, וכך נוטים להיות יותר מתחשבים באחר. גבולות אמפתיים יראו כך – "אני רואה שאתה מאוכזב שהפסקנו את המשחק, אבל עכשיו זה כבר זמן לישון, נוכל לשוב ולשחק בזה מחר".  

 

3. הדגימו אמפתיה

 

 בכל סיטואציה חברתית שמתרחשת בנוכחותכם, נסו להראות לילד את נקודת המבט של האחר- איך האחר מרגיש?, מה ראיתם שהיה לו נעים?, ניתן לעשות זאת על ידי שימוש בספרים ולומר "נראה שהילדה ממש התרגשה שהחבר שיתף אותה, הכלב בסיפור כל כך שמח שבאו לעזור לו, למה הילד נראה עצוב?", תוך כדי טיפול בחיית המחמד למשל, "הליטופים שלך כל כך נעימים לחתול תראה הוא לא רוצה ללכת, נעים לו להיות אתך". זה חיוני שילדים יפתחו את המיומנות הזאת, לא רק כדי שהם יגדלו להיות אנשים נחמדים יותר, אלא משום שקריאת הסימנים החברתיים של אחרים היא הדרך היחידה לתפקד בעולם חברתי מסובך כמו שלנו.

 

4. נצלו את מומנט הכעס

 

נצלו רגעי כעס שעולים בבית כדי לדון עליהם לאחר מכן, שוחחו עם הילד כאשר הוא לא כועס, על איך זה מרגיש כשהוא כועס?, חשוב לומר לילד "שכשאנו כועסים אנחנו הרבה פעמים אומרים דברים כועסים". חשוב לומר "שאתם יודעים שהוא כועס כשהוא אומר את הדברים האלה, וזה מרגיש מאוד נכון באותה עת. ושאלו אותו אם, בדיעבד, הוא באמת התכוון אליהם". נצלו את הסיטואציה ושאלו אותו איך הוא חושב שהדברים שאמר גרמו לחבר\לאח שלו להרגיש.

 

5. הבינו לעומק את הסיטואציה

 

ובקשו מהילד לומר מה היה באמת רוצה ומה כוונותיו- "במקום לומר לחבר שאתה לא תהיה חבר שלו, בוא ותאמר מה אתה רוצה". ילדים לרוב משתפים עם התיווך הזה פעולה ואומרים את כוונותיהם- אני גם רוצה משחק כמו שלו, אני רציתי לשחק בזה עכשיו. וזה בדיוק הזמן בו ניתן להתערב ולתקן, כל הכבוד שהסברת, זה מאוד חשוב עכשיו החבר יכול להבין מה רצית, בוא נלך ביחד ונאמר לו. כך יוכל ללמוד על דיאלוג הדדי עם החבר, איך להסביר את כוונותיו בצורה טובה יותר, ולכן חשוב לחזק אותו על הדרך בה תיקן את את דבריו והסביר את עצמו באופן הנכון. 

 

6. אתרו את הרגשות בסיפור

 

אם הילד מספר על אחד מהאירועים הללו לאחר מעשה, עודדו אותו על השיתוף והיו קשובים לסיפור. רק כשיסיים לשתף , ניתן לשקף לילד את מה ששמתם לב שהוא אומר, כדי שירגיש שהקשיבו לו ומבינים אותו. אם הילד עומד על כך שהוא התכוון למה שאמר, זכרו שכעס הוא תמיד תגובה לפגיעה ולהגנה מחשש או עצב. חפשו את הרגשות הבסיסיים האלה, אמתו  אותם, ועזרו לילד להכיר בהם: "נשמע כאילו נפגעת כאשר נורית רצתה לתת לילדים האחרים להצטרף למשחק שלך, כי רצית שתשחקו רק שתיכן ... היית עצובה מבפנים ... נשמע לי שהרגשת פגועה, אז רצית לפגוע בנורית בחזרה, אז אמרת לה דברים כועסים ". 

 

6. לעודד פתרונות טובים יותר 

 

עזרו לילד למצוא מילים שבאמת מבטאות את רגשותיו האמתיים, שהוא יוכל לומר בפעם הבאה, כמו "רועי, אני אוהב לשחק את המשחק שלנו אבל אני רוצה להספיק להיות עם עוד חברים, שנסיים את המשחק בוא נלך לשחק עם עוד חברים. שאלו וחשבו יחד מה אפשר לעשות כששניכם רוצים אותו דבר?, מה אפשר לעשות שאנו רוצים לשחק עם חבר אחר כדי שהשני לא ייעלב ? תנו לילד להציע פתרונות ואם צריך הוסיפו משלכם. תזמינו אותו לנסות ולספר לכם על כך. 

 

7. לסייע בפרשנות חברתית

 

סייעו לילד לפרש מחדש את התנהגותם של ילדים אחרים כאשר הוא מגיב באיום לאחר. "אני שומעת שאגם אוהבת לשחק אתך, אבל לפעמים גם היא רוצה להיות התינוקת במשחק בדיוק כמו שאת רוצה, זה יהיה לה מאוד נעים גם להיות התינוקת בפעם הבאה שתשחקו, אתן יכולות לעשות תורות שפעם את תהיי ופעם היא תהיה, אולי שתיכן תהיו תינוקות מחר, אני חושבת שזה מאוד ישמח אותה, וכך יהיה לה כיף לשחק אתך".

 

8. הכנה לסיטואציה חברתית

 

 שוחחו עם הילד מבעוד מועד על מה שעלול לקרות, אמרו שהוא בוחר במשחקים שעוד ילדים ירצו להיות בתפקיד כזה, או לקחת חלק כלשהו שגם הוא ירצה והוא צריך להתכונן לזה. שוחחו עמו על איך הוא יכול להגיב כאשר הוא חש נפגע, עצוב או כועס. חשוב להעביר מסר לילד כי זה בסדר לבטא את הרגשות שלו ויכול להתבטא ישירות, אבל חשוב שידבר על עצמו, מה היה רוצה, מה צריך, ושאין צריך לתקוף אדם אחר כדי להביע את הצרכים שלו, לכולנו יש את האחריות להתחשב באחרים. עזרו לו להתנסות באומרו את מה שהוא זקוק לו באופן ישיר יותר, כגון "אני לא רוצה לשתף עכשיו במשחק, אבל אני יכול לתת לך את זה כשאסיים." או "אני רוצה שנמשיך רק שנינו את המשחק, בוא נגיד לחברים שנקרא להם להצטרף שנסיים רגע את המשחק". 

 

9. הציעו תחליפים

 

למדו את הילד לנהל את הכעס ואת התסכול. דרך פנייה אליכם לעזרה ודרך פנייה לגננת\מורה שתסייע לפתור את הקונפליקט. אפשר ללמד את הילד לעשות הפסקה שכועס וללכת לשתות מים להירגע ולחזור למשחק.  

 

 

בתקופת גיל זו רוב התכניות במסגרות החינוכיות מוקדשות לעבודה סביב כישורים ומיומנות חברתית-רגשית, מוגנות חברתית, ולכן ניתן להיעזר בדמויות החינוכיות ולגייס אותן על מנת לתווך יותר, ולקדם את הילד במקומות שאתם חשים שצריך סיוע ותמיכה בתקשורת החברתית.  

 

 

Please reload

Please reload

מאמרים נוספים רלוונטים