קושי לבטא ולנהל רגשות אצל ילדים
קשיים בתחום הרגשי מתאפיינים בקושי ביכולת שיש לילדים להביע ולנהל את רגשותיהם באופן מיטבי.
אם מבחינה רגשית, הילד מסוגל לבטא פחד, כעס, כאב, אשמה, ואושר ואהבה , להפסיק או להחליף בין הרגשות בהתאם לסיטואציה באופן מותאם ובעל כלים לנהל במיטביות רגשות עוצמתיים ברגעים המתאימים, נראה שלילד יש יכולת טובה לפעול בסיטואציות המעוררות תסכול, פחד, חשש וכעס. מאידך, שלעתים קרובות ובאופן עקבי הילד נשאר רק בתחום רגש אחד לפרק זמן ממושך ומתקשה להמשיך או לחזור לפעילות, לסדר היום, נמנע מלבצע פעולות שגרתיות או חברתיות הפוגעות באיכות החיים שלו, מטרת הטיפול לתת כלים ולאמן ילדים לפעול ולהביע את רגשותיהם באופן מיטבי שיסייע להם להשתלב ולהתנהל בשגרת חייהם.
הטיפול הרגשי מעודד ילדים להביע רגשות או תכנים מאיימים ואשר מטרידים אותם, בסביבה בטוחה, וללמד איך מתנהלים כשעולים רגשות כאלו. ילדים בגיל הרך, מתקשים לדבר על הקושי בצורה ישירה כפי שאנו המבוגרים עושים, אך ניחנים ביכולת משחק סימבולי מדהים, להביע אותו בצורה עקיפה דרך צפייה בדינמיקה בין קבוצות בעלי-החיים, למשל כשיש קושי חברתי -"התוכי לבד כי אין לו חברים ולא משתפים אותו", הם מזהים דפוסי פעולה התנהגותיים בדיוק כפי שהם פועלים במצבים המעוררים רגש או סיטואציה חברתית- נלחמים, בורחים או נמנעים בדיוק כפי שעושים בעלי-החיים.
בשלב הבא, נמצא יחד את הסיבה שהביאה לבעיה הרגשית או ההתנהגותית, בעלי-החיים מהווים מוטיבציה ליצירת קשר, חשיפת דפוסים ומענה לצרכים ראשונים. ולכן התרפיה בעזרת בעלי-חיים, זו תרפיה שמדברת את שפתם של הילדים.
יחודיות הטיפול הרגשי בעזרת בעלי חיים
הטיפול בעזרת בעלי-חיים מתקיים לרוב בפינות חי, מאחר וקיימת חשיבות טיפולית למגוון בעלי-החיים שהן מציגות. המגוון נועד לשרת ולהתאים לצרכיו השונים של כל ילד וילד. בהתאם למטרה הטיפולית המטפל נעזר במגוון בעלי-החיים על מנת לבחון את קשיי הילד בהתאם לבחירת החיה, סוג המגע והדרך בה יוצר קשר או נמנע, וכדומה.
פינת החי כסביבה טיפולית מאפשרת למטופל לתת ביטוי לחוסר השקט הפנימי ולמערבולות הרגשיות שלהם, לעומת טיפול קונבנציונאלי בו נדרש המטופל לשמירה על שליטה עצמית. פינת החי והמשחק עם בעלי החיים מאפשרים שחרור אנרגיה, הפחתת חרדה או לחץ, תנועה ופעילות מגוונת ומשתנה.
כמו כן, זו התרפיה היחידה בה הילד צופה ולוקח חלק בסיטואציות מהחיים- לידה, הריון, טיפול הורי בצאצאים, יחסים בין הורים או אחים, חיה שנמצאת לבדה או כמה פריטים יחדיו, הם אלו שמסייעים בהעלאת הבעיה הרגשית, כאשר הילד נותן את הפירוש למה שרואה כפי שחווה זאת בעולמו שלו. כך יהיה פנוי רגשית לקיים את דרישות הסביבה ולעמוד במטלות היומיומיות בהצלחה.
פינת החי כ"מרחב בייניים נפשי"- המשחק עם בעלי חיים הוא חלק חשוב באינטראקציה והוא מאפשר ניתוק וחיבור חוזר למציאות החיצונית. בעל החיים הוא שותף טוב יותר למשחק שכן הוא מגיב ומחזיר את הילד שוב ושוב לעולם המציאות של קשר עם יצורים חיים ובו זמנית המטופל יכול לבטא את פנטזיה שלו –מה שמאפשר מימוש וביטוי עצמי והגשמת חוויה ושחרור קונפליקטים נפשיים.
קבלה ללא תנאי- בקשר עם החיות אין שיפוטיות כמו ביחסים בין אישיים וקיימת חוויה של קבלה ללא תנאי שאינה תלויה בדבר. חוויה זו מעניקה למטופל תחושת ביטחון ואמון בקשר ובמערך הטיפולי. כך גם דמותו של המטפל, נתפסת על ידי המטופל כמכילה ולא שיפוטית בזכות בעלי החיים המלווים אותו.
השלכה- בעל החיים מאפשר למטופל להשליך עליו תכנים מעולמו הרגשי, באופן שיאפשר לו "לגעת באש מבלי להיכוות". כאשר המטופל מתמודד עם תכנים רגשיים קשים, קל לו יותר לייחס אותם לחיה וכך, בעצם, לספר על עצמו דברים שקשה לו לבטא ולהתמודד איתם.
שיפור בדימוי העצמי- יצירת קשר עם בעל חיים חדש ולא מוכר זו חוויה עוצמתית עבור המטופל, וכל הצלחה במשימה כזו, מעלה את הביטחון העצמי ותורמת לשיפור הדימוי העצמי וההערכה העצמית של המטופל. כמו כן, כאשר אדם מטפל במישהו אחר שזקוק לו הוא מעצים את תחושת היכולת והעשייה שלו עצמו. הטיפול בעזרת בעלי חיים יאפשר למטופל לחוות את הצד המיטיב שלו, הצד הרך, הדואג, המסור והאוהב. ישנם מטופלים שלא מסוגלים לבטא את הצדדים הללו באישיותם (ייתכן שאף אינם מודעים לקיומם) והמגע עם בעלי החיים בטיפול הוא ההזדמנות הראשונה שלהם לחוות משהו שונה מסוג המגע אליו הם רגילים.
הזדהות ועיבוד - העבודה עם בעלי חיים יכולה לעזור גם בעיבוד תכנים היוצרים קשיים רגשיים. הלקות של המטופל תקבל ביטוי כאשר יחוש זיקה מוגברת לבעלי חיים שסובלים אף הם מפגם כלשהו. דרך עבודה עם בעל חיים כזה ומעקב אחרי ההתמודדות שלו עם קשייו יכול המטופל לנסות ולהתמודד עם קשייו שלו.
סיוע להתמודדות עם בעיות רגשיות על רקע קושי חברתי- מטופל המלווה בחיית מחמד, יכול להיתפס בעיני סביבתו כהרבה יותר נגיש ופחות מאיים. בסביבת בעלי חיים קל יותר ליזום וליצור קשרים בינאישיים, הן במסגרת הסיטואציה הטיפולית והן מחוצה לו. הקשר עם בעלי החיים, בניגוד לקשרים אחרים, נוטה להיות נקי משיקולים זרים. בעל החיים נותן בנו אימון ללא סייגים, הוא לא יבגוד בנו, יעליב אותנו או ירכל עלינו מאחורי הגב. הקשר הוא קשר טהור וככזה, קל לבטוח בו ובכוונות שלו. המוטיבציה הרבה שיש לילדים ליצור קשר עם בעלי-החיים בטיפול, מעודדת אותם לדחות סיפוקים, להתאפק, לעמוד בכללים, ללמוד מיומנות של לחכות בתור,להפסיד בכבוד, להתמודד עם תסכולים באופן תקין, להתגבר על רכושנות, לבטא את עצמם במילים ולא רק בהתנהגות, ולדעת להגדיר לסביבתם ולעצמם מהם הקווים האדומים שלהם-מתי נעים/לא נעים לי וכדומה.
הרגעה- מחקרים הוכיחו כי "קשר לבעלי חיים מפחית את רמת העוררות הגופנית (לחץ דם, דופק, הזעה ותופעות פיזיות נוספות המעידות על תחושת מתח). כלומר, לבעלי החיים יש השפעה מרגיעה על מי שנמצא בסביבתם. הם מעודדים מוטיבציה לישיבה שקטה ומרוכזת ולביצוע משימות לימודיות. בעלי החיים והעבודה איתם מעודדים פיתוח של חוש אחריות ודאגה כלפי האחר. המטופל דואג למישהו שתלוי בו ולא יסתדר בלעדיו. כך הוא לומד לזהות את צורכי האחר, להיענות להם ולהפיק סיפוק מהידיעה שהוא אחראי כלפי יצור חי אחר.