8 דרכים להתמודדות עם התקפי זעם בקרב ילדים.

"אנחנו כבר לא יכולים לצאת עם הילד לאף מקום. כל בילוי משפחתי הופך לוויכוח שמסתיים בצרחות ואנו נאלצים להחזיר אותו בבכי הביתה. זה כל כך מתסכל ומביך שכולם בקניון מביטים בי כאילו אני האימא הכי גרועה בעולם, כי אני לא יכולה להרגיע את הילד שלי שלא מפסיק לבכות ולהימרח על הרצפה, זו הרגשה בלתי נסבלת" סיפרה נעמי אמו של טל בן ה-4.5 .

את תחושת חוסר האונים והתסכול שמתארת אמו של טל, חווים ושותפים לה הורים רבים. כולנו רוצים שילדנו יהיו מאושרים ומרוצים ואנחנו משקיעים בכך את מיטב מרצנו, כשבסופו של יום הם מתוסכלים ונסערים ,כמה קשה לנו לראות אותם ברגעים הקשים שלהם וקשה מכך שברגעים אלו הם לא נותנים לנו להתקרב ולעזור.

אחת הבעיות הנפוצות ביותר עמם נאלצים הורים להתמודד, אלו התקפי זעם בקרב ילדים. התקף זעם הוא ביטוי של רגשות שלילים כגון תסכול או כעס, בצורה קיצונית ובלתי נשלטת. וזו חוויה לא נעימה ואף מתסכלת עבור הורים. אז מה עושים עם הרגש הזה ?

כיצד מזהים התקף זעם ?

ראשית עלינו להיות מודעים לכך שהתקפי זעם הם חלק נורמלי בהתפתחות ילדים בעודם לומדים לשלוט על הרגשות שלהם ומתחילים לפתח עצמאות ולרכוש מיומנות שפתית. לרוב רופאים והורים נוטים לראות בהתפרצויות הזעם כשלב כניסה לקראת גיל חדש למשל מה שמוכר לנו כ"Terrible Two" (המעבר לגיל שנתיים), אך האמת היא שהילד יכול להיות פשוט עייף או רעב או מתוסכל וכועס, וזו לא תופעה הייחודית לגיל שנתיים או בעקבותיו ומופיע כבר מגיל 18 חודשים.

התקף זעם, הוא ביטוי טבעי ונורמלי לביטוי רגשות בקרב פעוטות שלהם אין עדיין את היכולת לבטא רגשות שליליים בצורה וורבלית, ועם התפתחות היכולת הזו לרוב ההתקפים חולפים. אצל פעוטות (עד גיל כמעט 4), התקפי הזעם יבואו לידי ביטוי בצרחות, צעקות, בכי, השתטחות על הרצפה, זריקת חפצים, הכאה, ובעיטות. חשוב לזכור, שעד כמה שהתקף זעם של הילד גורם לנו ההורים לתחושת אי נוחות גדולה, זו חוויה מבעיתה שבעתיים עבור הילד, כי הוא חש שיצא מכלל שליטה. ולכן חשוב שיהיה לנו כלים נכונים לסייע לו.

מדוע ילדים חווים התפרצויות זעם?

התקפי הזעם של ילדים קורים לרוב במצבי מצוקה רגשית כגון רגשות תסכול ואכזבה (שחבר חטף משחק או לא מסכים לרעיון שלי, או שהורה או דמות חינוכית אומר "לא" למשהו שאני רוצה ), הפתעה או תכנון לא צפוי (חוג שבוטל, או ללכת למקום אחר במקום מה שתוכנן כבר אחר הצהריים), מעברים (לסיים את המשחק בבית או בגן או בגן שעשועים ולעבור למשהו אחר למפגש או לנסוע חזרה הבייתה וכדומה) או שינויים שלא ציפו להם או שמתקשים להתמודד עמם וכשקיים קושי לבטא את רצונם באופן וורבלי (שפתית). כל אלו עלולים להיות טריגרים להתפרצות. בגילאים הקטנים הטריגר עלול להיות בעקבות תחושת רעב, עייפות, כאשר הילד חולה ואינו חש בטוב. לעיתים ההתקף נדרש לילד להשגת תשומת לב ההורה.

מתי התקפי הזעם עלולים להעיד על בעיה ?

ככל שהילדים גדלים הם למדים לזהות רגשות והשפה שלהם נעשיית עשירה יותר, הם לומדים לתקשר בעזרת רגשות אלו ולהתנהג בצורה מווסתת. ישנן התנהגויות כגון צעקות, צרחות והתנהגות אלימה שיכולות להמשיך גם בגילאי 4-3 שמעידים שהילד עדיין לא למד כיצד להתמודד עם תסכול בצורה מווסתת ומותאמת לגילו. כאשר התקפי הזעם נמשכים גם בילדות המאוחרת (גיל 5 ומעלה ) ולגיל הבגרות. כאשר בגיל זה התקפי הזעם עלולים לקבל ביטוי בהתנהגות אלימה והתפרצויות וורבליות שעלולות להעיד על קושי רחב יותר שלעיתים מצריך אבחון מקיף יותר לזיהוי והבנה רחבה יותר על מקור הקושי.

8 דרכים לסייע לילד לווסת את התקפי הזעם

1. נרגעים, מדברים ומתחבקים

בזמן התקף, חשוב מאוד להישאר רגועים ולתת לילד זמן לבטא את הכעס, להירגע, ורק ברגע שהוא נרגע ורק אז- יהיה אפקטיבי לפנות אל הילד ולשוחח עמו. ולכן כל ניסיון מצדנו להרים קול, לכעוס ולהתווכח או בכלל לפנות אל הילד בזמן התקף רק יגביר את עוצמתו ולכן כל עוד אין סכנה של פגיעה בילד או במישהו בקרבתו, חשוב לא להפנות תשומת לב להתנהגות על מנת לא לחזק אותה ובכך תסייעו לו להירגע. לאחר מכן חשוב לשוחח באמפטיה עם הילד ולהבין מה היה הטריגר להתקף ולתת מענה.כשמשוחחים עם הילד על מה שקרה, רצוי לעודד וללמד אותו שיח רגשי ואמפטיה "אני רואה שאתה מאוד כועס שצריך לעזוב את הגינה, אתה צודק זה באמת קשה, אני יודעת שרצית להישאר עוד, אבל כבר חושך וחייבים לחזור הביתה, נבוא שוב מחר". מאוד חשוב בסוף להשאיר גם אופציה להמשך מאחר וזה מעניק תחושת תקווה. בסוף ההתקף חבקו את הילד ועודדו אותו על כך שהצליח להירגע. ​

2. איפה הטריגר?

מאחר וקשה לעצור התקף ברגע שהתחיל, חשוב להיות מודעים ולזהות את הטריגר שמעורר את ההתקף. למשל במעבר בין פעילות לפעילות, לדוגמא: כשרוצים לעזוב את גן המשחקים וללכת הביתה. או לזהות שהילד עייף או רעב כי זו השעה שבד"כ כבר ישן או אוכל . ברגע שתהיה מודעות וערנות לטריגר כך יהיה קל יותר לזהות את מקור התסכול ולמנוע אותו מראש ולהתכונן.

3. שגרה לרגיעה

חשוב להקפיד עם ילדים הרגישים לשינויים ומעברים על שגרת יום. זה יסייע להם לדעת למה לצפות כל יום ולהכין את עצמם. לשם כך חשוב להיות בקשר עם צוות החינוך כדי להתעדכן על ימים עם ימי-הולדת, חגים, מסיבות, יציאה מהגן או בהס מראש.

4. כוחם של מילים

מהרגע שלילד יש יכולת לבטא במילים רגשות חשוב לעודד אותו לא לבטא תסכול דרך התנהגות אלא דרך מילים. לשאול את הילד אם הוא כועס או רעב או עייף בהתאם לטריגר שמזהים. זה עוזר מאוד בהכחדת ההתקף במידה ומצליחים לזהות את מקור התסכול ואת הצורך של הילד ונותנים מילים להרגשה של הילד, לדוגמא: אם לקחו לו צעצוע שאוהב, צריך לעודד אותו לומר שהוא כועס, "אתה כועס כי לקחו לך הצעצוע?" , כך נסייע לילד לבטא זאת לא באמצעות התקף זעם אלא דרך דיאלוג על מה שמרגיש וצריך. והכי חשוב לעודד את הילד על רגעים שהצליח לעשות זאת, "הסברת כל כך יפה מה אתה רוצה", "עכשיו אני מבין ויכול לעזור לך".

5. זמן הכנה

חשוב מאוד לפני כל מעבר מפעולה לפעולה ביומו של הילד להכין אותו לכך מראש (כ-10 דק' לפני מועד סיום הפעילות). ילדים כל כך מושקעים ומרוכזים במשחק או יצירה או פעילות שעושים ולכן קטיעה מידית של הפעילות, ללא הכנה מראש מעלה קושי במעבר לפעילות אחרת. למשל בגן השעשועים "תלך להתנדנד בפעם האחרונה או תבחר מתקן אחרון שאתה רוצה לשחק בו, כי לאחר מכן אנו הולכים הביתה". מאוד חשוב שהילד ידע מה עתיד להיות ולכן גם כשהולכים לסופרמרקט או חנות צעצועים שם הפיתויים עבור הילד כה רבים, חשוב להכין את הילד מראש מה הולך להיות "תוכל לבחור רק משהו אחד בסופר או אתה תוכל לבחור רק משחק אחד אם מראש הילד מתנגד ועולה תסכול ניתן לומר לו שמוטב שיישאר בבית כדי שלא יהיה לו קשה מדי בסופר או בחנות, כך אנחנו נותנים לו תחושת בחירה לבוא רגוע שהכללים ברורים- מה קונים ומה לא או מראש להימנע מהקושי הזה. במצב זה, אתם מאפשרים לילד לבחור וע"י כך מראים לו יחס של כבוד וביטחון שסומכים עליו כך שהוא מצדו יעשה כמיטב יכולתו לעמוד בהתחייבותו. במידה ויתקשה לעמוד בכך, חשוב להזכיר לו לפעם הבאה, "הבטחת אבל ראיתי שהיה לך מאוד קשה בחנות אני בטוח שבפעם הבאה תצליח".

6. מתי כן ומתי לא

חשוב לבחור את "המלחמות" מתי כן להתווכח ולהתעקש עם הילד על מנת לא לגרום לילד ולנו ההורים, לתסכול מיותר. וכך נמנע וויכוח יתר בכל נושא. לפנות בסביבת הבית חפצים ולמנוע כמה שיותר מצבים לא רצויים, בהם נאלצים להעיר לילד שלא ייגע . זה יסייע בהפחתת תחושת התסכול של הילד אך גם ימנע מחלוקות שדורשות המון תשומת לב ואורח רוח.

7. הילדים צופים

הילדים צופים בנו ההורים בכל רגע, ורואים בנו כמומחים לכל דבר ובודקים כיצד אנו מתמודדים כשאנו כועסים ומתוסכלים. ולכן על מנת שנוכל לצפות מילדנו להתמודדות מווסתת עם סיטואציות חשוב שלנו יהיה כלים בעצמנו, על מנת להתמודד ולהתנהל במצבי לחץ בחיים האישיים שלנו. ולכן חשוב תמיד לשמור על קור רוח, לא לנהל מריבות ולצעוק מול הילדים. כשהילד "סוער" חשוב שיהיה מולו מישהו רגוע, שמסוגל להכיל את ההתרחשות בביטחון ובמודעות.

8. בהופעה ציבורית

זכרו שיש התפרצויות זעם שיקרו גם במקומות ציבוריים. זה מצב מאוד מביך ומלחיץ ולכן חשוב לזכור שקודם כל זה לא אישי והתפרצויות הזעם הציבוריות לא נועדו להשפיל אותנו אלא באמת הילד חש מיואש או מתוסכל ובמצוקה רגשית בשל הסיבות שציינתי בהתחלה. ההבנה הזאת תסייע לנו להגיב במתינות וברוגע לנוכח ההתקף ולא מתוך חרדה ולחץ, היו מוכנים לתרחישים כאלו, חבקו את הילד, תנו לו זמן להרגע בשקט ולאחר מכן שוחחו על מה שרצה וקרה.

רוית גולן- מטפלת רגשית בעזרת בעלי-חיים ומדריכת הורים.