על גמילה מחיתולים והפספוסים שאחרי
נושא של גמילה מחיתולים לא לחינם הפך לנושא שמאוד מעסיק אותנו כהורים, שכן זהו תהליך הגמילה היחידי בחייו של הפעוט שלחלוטין תלוי רק בו, במוכנות שלו- בבשלות הרגשית, המוטורית והקוגניטיבית שלו וברצונו לשתף פעולה כמובן. ברגע שצלחנו את התהליך והשארנו אותו מאחורינו, ומופיעים פספוסים, וחוסר שליטה של הילד בצרכיו, הרבה הורים מוצאים את עצמם מודאגים.
קיים מידע רב בספרות ובאינטרנט על תהליך הגמילה – מוכנות ושלבים וכן הלאה. ואת מאמר זה אני רוצה להקדיש לקשיים בשליטה בצרכים בקרב ילדים שעולים לאחר תקופת הגמילה.
איך נזהה קשיים בשליטה בצרכים לאחר גמילה?
בעיות הקשורות לשליטה בצרכים הם בין המאתגרים ביותר לפענוח, שכן ילדים צעירים עדיין מתקשים לשתף אותנו ברגשות הבלבול, החרדה, או הפחד שלהם. התנהגויות כגון עשיית צרכים בחיתול או בתחתונים, רק בפינה של חדר השינה, פספוסים יומיים בגן או בבית לאחר חודשים רבים של גמילה מוחלטת (גם של צואה) , או בקשה לחזור לחיתולים, מטרידות ואף מבהילות הורים רבים-אחת כמה וכמה כאשר איננו מבינים את הסיבה לכך. אם לא אובחנה ברקע בעיה פיזיולוגית, אנו יכולים להיתקל בשינויים רגשיים שיכולים לעודד התנהגויות כאלו בתקופת גמילה או אחריה. על ידי מעקב אחר שינויים בחייו של הילד, בהתפתחות רגשית שלו, והתבוננות בהתנהגויות האחרות שלו, וההאזנה בתשומת לב למה שהוא אומר, נוכל להתמודד יותר טוב ולתמוך בילד.
מה עלול לגרום לחוסר שליטה בצרכים ? שינוי משמעותי בחיי הילד או מעברים, יכולים לגרום לנסיגה במהלך הגמילה מחיתולים. רגרסיה יכולה להתרחש מסיבות דומות הרבה אחרי גמילה מחיתולים. תינוק חדש במשפחה, מעבר לבית חדש, סכסוך משפחתי, או כל מצב מלחיץ רגשי אחר עשויים לגרום לילד לחזור לרמה קודמת של התנהגות (רגרסיה) . מה ילדים חשים במצב של חוסר שליטה בצרכים?
בסביבות שלוש שנים, למשל, ילדים מתחילים לפתח את היכולת לחוות אי נוחות, או בושה, כאשר הם עשו משהו שהם יודעים שהוא לא בסדר-אך רוב הילדים בגיל הזה לא יודעים מה לעשות עם הרגשות האלה שעולים. ולנוכח ההפתעה, ולפעמים גם הבהלה שלנו על הפספוס (כי הילד כבר נגמל מזמן), הם עלולים להרגיש נבוכים או מתביישים כאשר הם מפספסים, ולעתים זה כבר לא משנה עד כמה נקבל את מה שקורה, הילד עדיין יחוש רע לגבי מה שהתרחש כי הוא בעצמו מבין שזה כבר לא מותאם, ואין לו שליטה על כך. כתוצאה מכך, הרבה ילדים יכולים לומר שעשו בשירותים כשבעצם הם כבר פספסו בתחתוניהם, או על רצפת הסלון או הגן. הורים גם דווחו על נטיית הילדים לעתים להסתיר את התחתונים הרטובים, או אפילו לנסות לנקות את הבלגן לפני שמישהו רואה אותו.
אז איך נוכל לסייע לילדים להתמודד?
1. התגובה הטובה ביותר כאשר אנחנו מוצאים את ילדנו מתבייש או נבוך מהפספוס, תהיה לספר לו בעדינות שאנחנו יודעים שהתפספס, שזה בסדר, זה קורה. אפשר לנקות יחדיו, ולדבר אתו על דרכים ספציפיות שיכולות לעזור לפעם הבאה, כאשר הדבר שהכי עוזר זה לנסות ולהעלות גורמים שיכולים להיות רלוונטיים כדי להסביר לילד למה זה קורה לפעמים(כל אחד בהקשר המתאים למה שקורה בחייו: זה קורה לפעמים שנולד אח חדש, שאתה נורא מתרגש, שאתה גם רוצה להיות הילד הקטן שלנו בחזרה, זה חדר או בית חדש ואתה תתרגל זה חדש לכולנו, וכך בהתאם.
2. רגשות אחרים ומצבים רגשיים יכולים להציף רגשית את הילד ולגרום לו להתנהג בדרכים שעלולות להראות תמוהות. לפעמים זה מתפתח כחלק מהרצון לקבל יותר תשומת לב, מאחר והעיסוק בלסייע לילד לא לפספס ולעקוב אחריו או להזכיר לו ללכת לשירותים, מעניק המון תשומת לב. ולכן לפעמים זה מעודד ילדים לביים מספר גדל והולך של פספוסים, במטרה למצוא זמן יחד ולו לרגע, לשתף אותך בשיחה או ליצור אינטראקציה רגשית.
3. לפעמים הצורך שלנו לתזכר גורם לילד לעשות דווקא וזה הופך למשחקי שליטה. "זה בגוף שלי ורק אני מחליט", והוא צודק!!. וזה מוקד להמון ויכוחים, תסכולים, אם ירגיש שאנו כהורים מנסים לשלוט גם על זה יכולה להתפתח התנגדות ובמקביל הם יכולים לשחזר זאת ביחסים מול הצוות החינוכי בגן.
4. לפעמים רצון להתיידד עם ילד אחר בגן יכול להיעשות על ידי ניסיון לחקות אותו, במקרה שהילד אינו גמול לגמרי או גם מפספס, ולכן אם יש חשש שזה המקרה כדאי לקבל מידע מהצוות החינוכי.
5. אם אתם עדיין מודאגים מהמצב, ומתקשים למצוא הסבר רלוונטי לרגרסיה בהתאם למה שציינתי לעיל, כדאי לפנות לגורם מקצועי ביניהם-רופא משפחה, הדרכת הורים לגיל הרך, יועצת או פסיכולוגית הגן (שרות שקיים בגנים של משרד החינוך) .
לסיום, כדאי לזכור שרגרסיה בשליטה בצרכים לא נמשכת זמן רב, אם נגיב בשלווה ונראה זאת כהזדמנות לתמוך ולתקשר עם הילד, להגיב בהתאם ובאופן שקול. כך נוכל להעביר את המסר הזה לילד וזה כשלעצמו מאוד עוזר.
בהצלחה!!
רוית גולן- טיפול רגשי לילדים והדרכת הורים. https://www.facebook.com/golanravit/