יחד מול הפחד-התמודדות עם פחדי ילדים.

 

  •  

לא לפחד מ"הפחד"

הפחד הוא אחד הרגשות האנושיים הבסיסיים ביותר שיש ברשותנו. ובהשוואה לשאר הרגשות השליליים שאנו חווים כמו כעס או שנאה, הוא בהחלט יכול להתקשר אצלנו לתחושה של אי נעימות, לעיתים חוסר שליטה ומבחינה רגשית, רוב הסיכויים שלא היינו רוצים  "לפגוש" בו בשגרת היום יום שלנו. עם זאת, לפחד יש חשיבות מכרעת בשמירה והגנה על הנפש והגוף בכל הרבדים: הן מבחינה רגשית, התנהגותית וכמובן פיזיולוגית. הפחד מסייע לנו להיות ערניים לסכנה שעלולה להתרחש ומכין אותנו להתמודד עם המתרחש מה שהופך אותו לרגש מאוד טבעי ומועיל במצבים מסוימים. הפחד מתוכנת במערכת העצבים ועובד כמו אינסטינקט. מבעוד היותנו תינוקות, אנו מצוידים ביכולת הישרדותית זו, שמסייעת לנו באופן אינסטינקטיבי, להגיב בתחושת פחד כאשר אנו חשים בסכנה או מרגישים לא בטוחים ואף, מסייע להימנע מלכתחילה מסיטואציות שעשויות לסכן אותנו (כך גם בקרב בעלי-החיים). ולכן הרבה פעמים אנו עלולים לחוש בעקבותיו מוגבלים ברמת התפקוד ומרחב העשייה והפעילות שלנו אבל גם מטבעו הולך ומשתנה ככל שהילדים גדלים ומתפתחים.

 

איך ילדים מגיבים לרגשות הפחד

פחד בילדות זה דבר מאוד נפוץ, הפחד מופיע בהתאם לשלבים התפתחותיים במהלך גדילתם של הילד ומעיד על התפתחותו השכלית והרגשית-חברתית.  בדיוק כמו שאר הרגשות, פחד יכול להיות קל, בינוני או עז, בהתאם לסיטואציה ולאדם שחווה זאת. תחושת פחד יכולה להיות קצרה או עלולה להימשך זמן רב יותר ולעיתים רבות יכולה להיות מלווה בסימפטומים פיזיולוגיים שונים. אצל ילדים לרוב נוכל לזהות תחושת פחד על ידי סממנים התנהגותיים, מאחר שילדים בעיקר בגיל הרך, עדיין לא מצוידים בכל המיומנויות הדרושות להם על מנת להביע את הרגשות שלהם, הם פשוט "מתנהגים" זאת, הם יכולים לבכות, לברוח להימנע ולהתרחק מגורם הפחד שיכול להיות מציאותי, קשור לגורם מאיים ממשי כמו אש או פעילות עם מוסיקה רועשת מאוד, ויכול להיות שהוא נובע מגורם מאיים דמיוני, כמו מפלצת או מכשפה.

פעוטות, במיוחד בגילאי 2 - 3, חווים רגשות חזקים מאוד, שבהם הם עדיין לא למדו לשלוט. משהו חדש יכול להיות מאוד מפחיד, גם אם נראה לנו שאין בהם שום דבר מאיים עבורם. 

התגובה הבסיסית לפחד, ידועה בשם "הילחם או ברח" ((Fight or flight, כי זה בדיוק מה שהגוף מכין עצמו לעשות מבחינה פיזית: להדוף את הסכנה או לרוץ מהר כדי לברוח. הגוף נשאר במצב זה עד שהמוח מקבל הודעה שכבר אין צורך בתגובה. ובהמשך לכך, לפעמים פחד מופעל על ידי משהו שהוא בלתי צפוי (כמו רעש חזק), גם אם זה לא מסוכן ממש. זאת משום שתגובת הפחד מופעלת באופן מידי ואינסטינקטיבי – לפני שהמוח הספיק "לעכל" מה קורה. ברגע שהמוח מקבל מידע מספיק כדי להבין שאין סכנה ("אה, זה פשוט בלון שהתפוצץ ! "), זה מה שיכבה את תגובת הפחד.

ולכן הרבה מהפחדים יכולים לחלוף בתיווכם ובעזרתם של ההורים ויחלפו כמו שהופיעו- באופן טבעי.

 

פחדים התפתחותיים

ברגע שאנו ההורים יותר מודעים לשלבים ההתפתחותיים של הילדים בגיל הרך ומה מאפיין אותם, אנו יכולים להיות מודעים ומוכנים להתמודד עם הפחדים שלהם בביטחון ומתוך כך - לסייע להם להתגבר. למשל הפחד מאנשים זרים מופיע בקרב ילדים גיל מגיל חצי שנה לערך, עם התפתחות היכולת לעשות הפרדה בין הוריו לאנשים אחרים. כתגובה לכך הילדים נוטים להיצמד יותר להורים, בוכים כשאותו אדם פונה אליהם ונעשים חשדנים יותר ומבוהלים, גם לעיתים כלפי סבא וסבתא למרות ששבוע לפני כן הם היו הילדים החייכנים ביותר לכל אדם בסביבתם. ופחד זה חולף עם יכולתו של הילד ללכת, כאשר הוא מספיק עצמאי להתרחק שחש מאוים ממישהו ועם הזמן גם ילמד שלא כל זר הוא דמות מאיימת. בגיל 13-8 חודשים מופיע פחד נטישה, עקב חוסר הבשלת ההבנה של ילדים להבין שדברים מתקיימים גם כשהם לא רואים אותם. וכך, הילדים חרדים מכך שההורים יינטשו אותם ובעקבות כך הם מביעים ביטויי מצוקה וינסו להתנגד בכל כוחם לפרידה מההורה גם אם הפרידה כרוכה במעבר לחדר אחר בבית, שאינו בטווח הראיה שלהם. וגם כאן, עם תהליך הגדילה וההבשלה הרגשית ושכלית, הילד יבין שגם אם ההורה אינו נראה הוא נמצא במקום אחר.

בגילאי הגן  6-3 שנים ועד לגיל בית-הספר, קיים הקושי של ילדים להבחין בין מציאות לדמיון (נכון שמיכל הקטנה (כוכבת ילדים) לא ממש נראית כילדה קטנה !?) על כך ילדים בוודאי לא יסכימו איתי. כשיישנם התרחשויות או מצבים שהילדים מתקשים להבין את משמעותם או את הסיבה להתרחשותם, כמו משהו שראו בחטף בחדשות, כמו ששמעו שיחת מבוגרים על מישהו שנפצע ונותח ולהם נותר רק לדמיין בראשם למה הכוונה, זה עלול לקבל משמעות מפחידה עבורם וזה יקבל ביטוי בצורה של פחדים מאגיים שעלולים להופיע במגוון ווריאציות: מפלצות, גנבים, חושך, מכשפות, איום פציעה או חבלה גם שלהם באופן אישי וגם לעיתים באחד ההורים (מכשפה שרוצה לפגוע באימא) , וגם ממוות.

ישנם ילדים בעלי פחד מהחושך , בחושך יותר קשה לנו לראות, להתמצא, כל צליל וקול מקבל אפקט יותר משמעותי וכן צלליות שיכולות להראות בחדר. כמו כן, החלומות באים בלילה ועלולים להעצים את הפחד מהחושך ומשנת השינה וזה יכול להתקשר לפחד מאובדן שליטה. וכן, החושך נוטה לעורר בקרבנו תחושת בדידות בעיקר אצל ילדים מאחר והם כבר ללא קרבת ההורה.

יש ילדים שיפחדו מרעש המערבל, מחרקים וכלבים גדולים ומכניסה לאמבטיה או האסלה בשירותים פן ישטפו לשם גם. כל אלו פחדים טבעיים שחולפים ומעידים לרוב על תהליכים התפתחותיים חיוביים, עם זאת הם עדיין דורשים מענה מתאים מצדנו ההורים על מנת שלא יהפכו לבעיה קבועה. עם תהליך הגדילה של הילד, פחד אחד עלול להיעלם או להחליף אחר. לדוגמא, ילד בגיל 3 שחשש לישון עם האור כבוי , בגיל 5, יכול ליהנות מספר על שדים ומפלצות.

 

פחדים נרכשים

ישנם פחדים שנוצרו על בסיס חוויה אישית למשל אם הילד ננשך על ידי כלב בעבר הוא עלול לפתח חרדה לנוכח כל כלב שיראה או יפחד מכל הולך על ארבע. אך לרוב, פחדים שנשארים, זה תוצר של הפחדים אישיים שלנו, ההורים, שמועברים לילד בעיקר באופן לא מילולי. למשל, סביר להניח שילד שגדל בסביבת בעלי-חיים בביתו לא יפתח חשש מהם, ילד שירבה לשחק בארגז החול ויאפשרו לו למרוח את עצמו בבוץ ולהתנסות רוב הסיכויים שירגיש נוח גם כשהוא מלוכלך בבוץ ומרקמים בעלי תחושה מקבילה, ככל שילד ייחשף למים מגיל מוקדם כך יחוש יותר נוח בסביבה בה יש ים או בריכה.

 

אנו ההורים, המודל לחיקוי והדוגמא האישית לילד, הילדים צופים בנו כל הזמן ורואים כיצד אנו מגיבים לסיטואציות, גם למפחידות שבהם, וזה יקנה להם בהתאם דרכי הסתגלות (טובות או פחות טובות) כיצד לפעול בסיטואציות דומות, כאשר לרוב יסגלו לעצמם דפוסי התנהגות זהים לאלה שהוקנו להם בסביבה הביתית. כך שאם נחצה במהרה את הכביש לרחוב שממול למראה כלב משוטט (מסר התנהגותי לא מילולי), אבל ננסה לומר לילד כמה שהכלב הזה חמוד (מסר מילולי), למסר המילולי אין אימפקט כפי שיש למסר ההתנהגותי ויותר מכך המסר סותר את צורת ההתנהגות ויכול ליצור בלבול בקרב הילד. ולכן המלצתי האישית לכך, אם לא נוכל לגשר על הפחד שלנו חשוב להיות מודעים לכך, למגבלות שלנו, ולהיעזר בבן/בת זוג, חברה, סבים או מישהו קרוב שאינו חושש, שיעשה זאת עם הילד על מנת שלא נעביר את החשש הלאה לילד ולשקול עזרה מקצועית במידת הצורך.

         

קצת יותר מפחד

כחלק מהמודעות שלנו כהורים ישנה גם הכרותינו עם רגישויות ספציפיות לילדנו, שעוזרות לנו להקל על חששות הילד. למשל אם נדע שילדנו נוטה לטמפרמנט או רגישות יתר גם לגירויים שאינם קיצוניים. חשוב להיות מודעים לקושי ולפעול בהתאם.

במקרים של פחדים בהם לא נראה שינוי והפחתה הדרגתית ברמת הפחד, אלא ההפך, נראה שהפחד מתעצם וגובר, חשוב לשים לב - האם זה סביר שהילד מרגיש ככה? האם הפחד מפריע לחיי היומיום של הילד או משפחה? האם הפחד של הילד והתנהגותו אופייניים לגילו של הילד שלך? ואם לילד יש הרבה פחדים ודאגות, חשוב לחשוב על מה שקורה בחיים שלו נכון לאותה תקופה. לדוגמא, האם יש מחלה במשפחה, מוות של קרוב, אירוע בטחוני, ויכוחים בבית או גירושין וכדומה. ברגע שנראה שהפחד גורם לילד מצוקה רבה לחץ וחשש, והן פוגע ברמת תפקודו ( הימנעות מיציאה מהבית, השתתפות בחוגים או טיולים, פוגע בשנתו הסדירה ובתאבון וכיו'ב) ביכולתו ובביטחון העצמי של הילד זה יכול להעיד (לפי הגדרה) שהפחד הופך להיות פתולוגי. כמו למשל במקרים שפחד הופך לחרדה שבמצב זה אין איום ממשי או מידי לבטיחותו או רווחתו של הילד, אך האיום מרגיש לו אמתי. או פוביה -  כאשר נוצר פחד עוצמתי אמתי ממשהו ספציפי. במקרים אלו רצוי לפנות לקבלת עזרה מקצועית ולפני כן, ישנם כמה דרכים לסייע שרצוי לנסות תחילה להיעזר בהם על מנת לנסות להקל על פחדי הילד.

 

 

 

איך מתמודדים עם הפחד- ביחד :

 

פחדים התפתחותיים

פחד נטישה: הרגילו את הילד לכך שאם עוזבים אותו- נפרדים ממנו, סביר להניח שהפרידה תוביל לבכי אך זכרו שבכי הוא גם דבר חיובי - שמעיד על תהליך למידה קוגניטיבי ורגשי של הילד, וכך הוא יוכל להפנים את המתרחש וללמוד לפעם הבאה, מפעם לפעם זה יפחת משמעותית. לא לחמוק ולהעלם לילד, גם אם נראה שהוא עסוק במשחק ולא יחוש שעזבו אותו. אם נרצה להשאיר לילד תחושת שליטה וביטחון חשוב שידע שנפרדים ממנו ולא נעלמים לו, כך לא יחוש צורך להצמד להורה ו"לפקח" על תנועותיו מחשש שעלול ללכת.

טקס פרידה- לתרגל יחד עם הילד להיפרד מכל סיטואציה של סיום ופרידה: לומר "להתראות לגינה" כי הולכים הביתה, "להתראות פיפי של דן" בתהליך הגמילה, כך מגיל קטן הילד לומד את אפקט ומשמעות הפרידה.

כשיש פחד מהחושך ומחלומות, חשוב לומר לילד שאתם מחוץ לדלת ושכל דבר שיצטרך יקרא לכם  ואתם תשמעו אותו. אפשר לעשות ניסיון שאתם בסלון והוא קורא לכם שיראה שזה באמת פועל. אפשר להכיר לילד את החדר בחושך "בוא נחוש את הדברים, מה זה? הדובי, המגרות, הארון וכן הלאה. אם הילד מתעורר בלילה נסו תחילה להרגיע לשאול למה קשה לו להירדם? במידת הצורך, שזה בעקבות חלום, היו אמפטיים ותאמרו "שזה באמת לא נעים לחלום חלום מפחיד, זה רק חלום ויישאר חלום, אני כאן לידך, שומר עלייך , הכול בסדר" . אמרו לו שאתם מאמינים בו שהוא מסוגל לחזור לישון במיטתו ותהיו בקרבתו אם יזדקק. רק בבוקר רצוי לנהל שיח על תוכן החלומות של הילד "חלמת על מפלצת, איך היא נראית? אפשר להזמין את הילד לצייר אותה כשזה הופך למוחשי יש למפלצת צורה ברורה, ואז זה פחות מאיים, בעיקר אם מוסיפים למפלצת המפחידה אלמנטים מצחיקים, אפשר לתת לו לבחור בובה שישן אתה שתשמור עליו, פעם יצרתי עם מטופל מקל קסמים מענף עץ שמצאנו, שמסוגל להעלים מכשפות, אותו שמר מתחת לכרית וזה נתן לו ביטחון בלילה. אפשר לשוחח עמו על כך שיש מפלצת דומה בסרט שצפה, וכמובן מבחן המציאות- לשאול את הילד אם זה יכול להיות באמת? ולהרגיע שיש דברים שנשארים רק בחלום, לשתף את הילד, שלפעמים אם כעסנו בבוקר אנחנו יכולים לחלום על מפלצת שכועסת " כך אנו נזכרים ברגשות שעלו לנו במהלך היום.​

 

פחדים נרכשים- כשהפחדים משותפים להורה ולילד יש מעורבות רגשית גדולה ולכן על מנת לסייע לילד ביעילות גם עלינו ההורים לדעת להתמודד תחילה עם הפחדים על מנת לשמש דוגמא מטיבה לילד להתמודדות לאחר מכן. צריך לשים לב ולהיזהר מלהביע הזדהות עם פחדי הילד שיובילו להמנעות או מאידך התעלמות מוחלטת מחששות הילד שעלולות להוביל לתחושת חוסר אונים.

לשבח ולתגמל - ברגעים שהילד מנסה להתמודד עם הפחד שלו, למשל כשחוזר לישון במיטתו לאחר חלום מפחיד, שהצליח ללטף כלב למרות שחשש וכדומה.

לחשוף בהדרגה- כשמדובר על רעשים מפחידים כמו מקדחה, מערבל מזון וכדומה. ניתן לעזור לילד להתרגל לצליל בצעדים קטנים (כל עוד לא מדובר על רגישות יתר): רק להסתכל על גורם הרעש מרחוק כשהילד מורם על ידכם, לשוחח עם הילד ולתווך לו למה זה עושה רעש. לא לברוח ולהימנע כשיש רעש אלא להמשיך לשחק בקרבה להראות שלא קורה כלום והכל כרגיל ואין סכנה אמיתית, אם אתם תצליחו לשדר נינוחות ולא לחוש לחץ מתגובת הילד הצפויה זה מאוד יקל עליו לאמץ תגובה חדשה. ולבסוף, אפשר לקנות צעצוע שמדמה את מקור הפחד כמו בובת כלב נובחת או מערבל לילדים ולתת לילד להתרגל בהדרגתיות ולשחק ולהתרגל. עם ילדים יותר גדולים ניתן ללמד לדרג תחושת פחד מ1-10 בכל סיטואציה בה נמצאים. ככל שאנו חווים ומתנסים אנחנו כבר פחות מופתעים ולמדים לחיות עם הרעש. 

לא להתעלם מהרגש- לפעמים הפחדים יכולים להראות לנו זניחים ולא ברורים, אבל זה מרגיש אמתי מאוד לילדנו, וזה גורם לו לחוש חרדה ופחד. ולכן חשוב לשוחח בביטחון על הרגשות שהילד מעלה ולא מתוך לחץ או חרדה, ככל שתשוחחו על הפחד זה יפחית מעוצמתו. כשילד חש שמבינים אותו ומזהים את פחדיו הוא חש נתמך, לא לבדו וכך זה תורם לו להתמודדות, לביטחון העצמי, אם נתעלם מהפחד, נכחיש אותו (לא קרה כלום!) ולא נעלה אותו לשיח עם הילד – זה עלול רק להעצים אותו.

להכיר בכך שהפחד הוא אמתי – אף פעם לא לזלזל בפחד כדרך לסייע לילד להתגבר עליו. רצוי לא לומר לילד "שטויות! אין מפלצות בארון שלך!" גם אם הילד ישתף פעולה וילך לישון, לא נשיג את המטרה העתידית- שייעלם הפחד.

לתת מילים לחוויה- חשוב להיות אמפטים לתחושות הילד ולומר "אתה מפחד שהמפלצת תבוא בחלום, אתה צודק, זה באמת לא נעים להרגיש ככה" , "יש רעש חזק, אני רואה שזה לא נעים לך".

להוות מודל אישי עבור הילד- חשוב לדעת לנהל באופן אישי מצבי פחד, ולשדר רוגע וביטחון במצב מפחיד עבור הילד, לתווך לו את הסיטואציה בצורה שיוכל להבין ולא תאיים עליו.

כל אחד מתגבר בדרכו- חשוב לזכור ולכבד בהתאם, שלכל ילד יש זמן ודרך שונה שצריך לעבור , בדרכו להתמודד עם פחדיו.  וזה מושפע ממגוון גורמים, ביניהם, קצב ההסתגלות שלו, הטמפרמנט, ותהליכי למידה.

להפחית צפייה בתכנים מאיימים- במדיות דיגיטאליות וספרים שתוכנם אינו מתאים לגיל הילד. למשל לחשוף פחות את הילדים לתכני החדשות.

רגרסיה- החזרה למקום בטוח- גם אם עשיתם דרך ארוכה עם ילדכם על מנת להתגבר על חושך או רעש ופתאום לאחר שנה זה מופיע בחוזר. אין מה להתרגש, זה חלק בלתי נפרד מהתהליך והוא טבעי, אין צורך להביע אכזבה או ייאוש, חשוב רק להזכיר לילד שכמו שהוא התגבר כבר בעבר אתם מאמינים ביכולתו לעשות זאת שוב וזה יחלוף גם.

טכניקות הרגעה- פעילות גופנית עוזרת להפחית לחץ וגם עוזרת לילדים לישון היטב (גן משחקים, גי'מבורי או קפיצה על המיטה בבית) וכן גם תרגילי הרפיה של נשימות (דמיון מודרך: מחשבות על דברים מרגיעים: ים, עננים וכדומה) והקראת סיפורים.

 

פחדי ילדים אינם נעלמים בבת אחת והתמודדות עימם דורשת סבלנות , אורך רוח ועקביות . ויחד הרבה יותר קל לא לפחד מהפחד.

 

  • בהצלחה!!!

  •  

  • רוית גולן- מטפלת רגשית בילדים בעזרת בעלי-חיים ומדריכת הורים.

Tags:

Please reload

Please reload

מאמרים נוספים רלוונטים