מה הילדים יזכרו מאתנו שיגדלו? -לגדל ילדים לבריאות נפשית טובה.

מהרגע הקסום שהם מגיחים לעולם, אנו מקדישים את מיטב מרצנו ושנות חיינו, לגדל, לאהוב, לדאוג, לתמוך , ולהגשים את חלומותיהם. אנחנו טרודים במחשבות הבלתי פוסקות כיצד לשמח אותם, כדי שיתרפקו על זיכרונות טובים מאתנו. אני מאמינה שבכל אחד מאתנו מהדהדת השאיפה שילדנו יספרו בבוא היום לכולם, אילו הורים טובים היינו.

אבל יש פה כמובן הרבה יותר מזה. זיכרונות ילדות טובים הם היסודות שעליהם נבנים אנשים מבוגרים בריאים בנפשם. לכן אני רוצה לשתף במחקר מרתק שעזר לגבש רשימה של דברים שילדים זוכרים מהוריהם לטובה בבגרותם. הרשימה הזאת כמובן אינה ממצה את כל הזיכרונות הטובים של ילדים, אבל היא חושפת בבהירות את העקרונות המנחים שיוצרים אותם. הרשימה כוללת בעיקר פעולות ומעשים פשוטים ויומיומיים, מי ידע שדווקא המעשים הללו עשויים להיחרת במוחם הרגיש?

1.זוכרים את הרגעים הקטנים

"רוב הדברים שילדים זוכרים בבגרותם אינם אירועים יוצאי דופן, אלא דווקא הדברים היומיומיים הפשוטים שהיו בהם חילופי אהבה. בשבילי, זה הזיכרון של אמא שלי מלמדת אותי להכין עבודות יד כשהייתי קטנה, שהקריאה לי ספרים ושרה או שהייתה עוטפת אותי בקור במגבת אחרי הבילוי בבריכה. זה היה רגע סודי, אינטימי ויקר בינינו, שנשאר אצלי כזיכרון חזק מאוד עד היום. אז לא המתנות הגדולות והיקרות הן שייחרתו בהכרח בזיכרון של הילדים שלנו, אלא הרגעים הקטנים: משחק בכדור, הליכה בפארק, לשתול באדמה יחד וכדומה. נפל בחלקי לטפל בילדים שלא הראו להם אהבה בדרך שבה הם נזקקו לה, וזה מותיר חלל גדול מאוד בחייהם.

2. זוכרים שלימדו אותם מה חשוב

הצבת גבולות לא נחוות אצל ילדים כזיכרון רע. "כל הורה מציב גבולות, ולא משנה אם זאת השעה שבה צריך להיכנס הביתה מהחצר או מספר השעות שבהן מותר לראות טלוויזיה. תפקידו של ההורה להציב גבולות. אם הורה יאמר, 'סגור את הטלוויזיה כי אני אמרתי', הילד ירגיש אומלל. אבל אם הוא יאמר, 'זה לא כדי להעניש אותך אלא לטובתך, כי זה עלול לפגוע בלימודים שלך ולא יישאר לך זמן לשחק ולעשות דברים אחרים', הילד גם יבין את המשמעות מאחורי ההתעקשות. זה סימן שלהורים אכפת ממנו וזה גורם לילד להרגיש טוב. הזיכרון לא יהיה שלילי "כל עוד עושים את זה בדרך שלא תגרום לילד להתנגד. אפילו "סצנות קניון" שכל הורה מכיר, כאשר סירוב לקנות צעצוע צבעוני כלשהו גורר אצל הילד פרץ בכי, צרחות אימה והשתטחויות על הרצפה, לא ייחרתו בזיכרונו של הילד. כל הילדים עושים את זה, לכולם יש מדי פעם התקפי זעם, כי הם בודקים את הגבולות של ההורים. מה שהורה צריך לעשות בסיטואציה הזאת הוא לומר לילד: 'תראה, אני אוהב אותך, אני מבין שאתה מתוסכל, אבל אני לא יכול לקנות לך את הצעצוע הזה'. כל עוד הוא מתייחס לרגש של הילד ולא מתעלם ממנו, זה הכי טוב שאפשר לעשות. הילד יזכור שקיבל תגובה אוהבת ואכפתית.

3.זוכרים את הזמן שהוקדש רק להם, לבד.

כחלק מהמחקר נאספו תשובות מיותר מאלף ילדים, בחמש מדינות. ומה שמדהים הוא שלא משנה מאיזו מדינה הם היו ובאיזו תרבות גדלו – הם נתנו את אותן תשובות. מה שחזר על עצמו הוא שהילדים רצו זמן ממוקד עם ההורים, אחד על אחד, בלי אחיהם. וכשנאמר להם, 'אתם יודעים שההורים עסוקים, אין להם מספיק זמן', הם אמרו שזה לא חייב להיות הרבה זמן, זה יכול להיות רק חצי שעה. מספיקה חצי שעה של זמן אחד על אחד, וזה מושלם. הילדים לא צריכים הרבה, רק צריכים לדעת שהוריהם עושים מאמץ ממוקד לבלות איתם לבד זמן איכות.

4. זוכרים שיכלו לשחק

ילדים רוצים לשחק בחוץ, הם מתים על זה, הכול כל כך מרגש, יש כל כך הרבה דברים לחקור ולגלות ואפשר ליצור שם כל כך הרבה זיכרונות טובים", זוכרים כשהיינו ילדים? היינו קמים בבוקר, יוצאים החוצה לשחק ולא רואים את המשפחה עד הערב. היום זה השתנה. רוב ההורים היום חושבים שיש סכנות רבות בחוץ, מאוד מגוננים על הילדים, וכתוצאה מכך הם משחקים בחוץ הרבה פחות. השהייה בחוץ חשובה גם מעבר לצבירת זיכרונות חיוביים. להיות בחוץ, לשחק עם ילדים אחרים, לטפס על עצים ולשחק בדשא, כל אלה חיוניים להתפתחות הפיזית, הרגשית והחברתית של הילדים. הורה שמגונן על ילדיו בצורה מוגזמת גורם להם להפסיד חלק חשוב בחייהם, כמו היכולת להעריך סיכונים, שחשובה מאוד בבגרות. מה שהילדים רוצים זה זמן לשחק באופן חופשי, ללא לוח זמנים של פעילויות.

5. זוכרים שהקפידו איתם על מזון בריא

מסתבר שילדים זוכרים את ניסיונותיהם של ההורים לגרום להם לאכול בריא. במחקר, כשנשאלו הילדים, הם אמרו: אנחנו רוצים ממתקים, אבל אם אנחנו רואים ילד אחר שאימא שלו הכינה לו אוכל בריא, אנחנו מקנאים'". הכוונה למזון בריא, שחלק מההורים נמנעים ממנה בשל חשש מעימות עם הילד, ועשויה דווקא ליצור זיכרון חיובי אצלו. אני מאמינה במתן מענה לסקרנות הילד לגבי ממתקים ומאכלים שרואה בקרב חבריו וחשוב שיכיר טעמים ויתנסה בהעדפותיו, ולצד זה ניתן לשלב גם אוכל בריא. ואשמח לתת מתכונים ודרכים יצירתיות לעשות זאת למי שירצה .

6. זוכרים שהקריאו להם סיפורים ועשו דיבובים מצחיקים לדמויות.

ילדים הרי יכולים לשמוע היום סיפורים במחשב, בטלוויזיה או באייפד. מה שמיוחד בזה שמקריאים להם הוא החוויה הרגשית, כשהם וההורים חולקים חוויה, מדברים, מבלים, צוחקים, מתרגשים. זה לא רק לספר סיפור, אלא חוויה מיוחדת ומלאת רגשות, שגורמת לילד להרגיש בטוח ואהוב. אנחנו זוכרים מהילדות דברים חיים, עשירים, ססגוניים, שיש להם השפעה רגשית גדולה, בין אם אלה זיכרונות עצובים או שמחים, אז אם נקריא לילד סיפור ובינתיים נושיב אותו לידנו, ונחבק אותו, נקריא בצורה מרגשת, נוסיף קולות לדמויות השונות ונצחיק את הילד, הוא פשוט יאהב את זה – וסביר שהוא יזכור את זה.

7. זוכרים שאבא שיחק ולימד לקחת סיכון

מחקר פורץ דרך של ד"ר מאוני' קליפורניה, בחן את התרומה של זיכרונות ילדות טובים מאבא ליכולת של מבוגרים להתמודד עם מתח. המחקר כלל ראיונות עם 912 מבוגרים בני 25–74 במשך שמונה ימים רצופים. גברים שדיווחו על זיכרונות ילדות טובים מאבותיהם ועל יחסים טובים איתם התמודדו בבגרותם טוב יותר עם מתח בחיי היומיום. קשר כזה היה מובהק פחות אצל נשים. נכון שאין כמו אמא, אבל במחקר עלה כי גברים נוטים לרדת על הידיים והברכיים ולהשתולל עם הילדים שלהם, וזו דרך טובה ללמד אותם לבנות ביטחון, להיות אקטיביים ולפתח את היכולות שלהם בפתרון בעיות ונכונות ליטול סיכונים.

8. זוכרים שאהבו אותם, ולכן לא זוכרים קנאה

אחת התלונות החוזרות מילדים לגבי הוריהם מבטאת קנאה. ילדים מאמינים שלילדים אחרים יש יותר מהם. הם מרבים בתלונות כמו: 'ההורים של החבר שלי מרשים לו לעשות משהו שההורים שלי לא מרשים, או הוא מקבל יותר כסף ממני'. אלה תלונות שכיחות וטבעיות, אבל ילדים הם לרוב מעבר לזה. אם הם מרגישים בטוחים, שאוהבים ומעריכים אותם, הם לא יזכרו את התלונות הללו. אלה לא התלונות החשובות באמת.

ומה בנוגע לקנאה באחים?

לעתים ילדים זוכרים כמה זה היה לא הוגן שהאחים שלהם קיבלו יותר תשומת לב או מתנות מהם, אבל בו בזמן יש להם גם זיכרונות מאוד חיוביים מהאחים שלהם. בשורה התחתונה, לא משנה כמה אחים ואחיות יש לילד, מה שחשוב זה שהוא מרגיש שהוריו אוהבים אותו ומעריכים אותו.

9. זוכרים שההורים היו בשבילם בסיטואציות חדשות

זיכרונות הילדות עוסקים בהכרה או בהתעלמות של ההורים מרגשות הילדים, למשל, יש אנשים שזוכרים איך פחדו ביום הראשון שלהם בבית הספר, ושההורים שלהם נתנו להם יד, ליוו אותם לתוך בית הספר, אמרו להם שזה בסדר לפחד. במקרים אחרים הילד זוכר שההורה לא היה קשוב לו רגשית, והזיכרון הזה, של צורך שלא קיבל מענה, מכאיב מאוד.

יש רגעים שבהם לשותפות הרגשית של ההורה יש יותר משמעות, אנשים בהחלט זוכרים אירועי מפתח חגיגיים שבהם הם קיבלו תמיכה מהוריהם.

הייתי אומרת שאם יש אבן פינה בסיסית לבריאות נפשית, הרי שהיא טמונה בזיכרונות האלה, שבהם היחס של ההורים יצר אצל הילד ביטחון.

10. ולא משנה מה היה, משנה מה ילדים זוכרים שהיה

חשוב לעזור לילדים ליצור זיכרונות טובים, גם אם מדובר באירועים שאינם קשורים בהם. נניח שילד לא הצליח במבחן והוא לא מתמודד עם זה היטב. במקום לומר לו 'היית צריך לקבל ציון טוב יותר' או 'אתה לא משתדל מספיק', צריך לומר לו שייתכן שהכישלון נבע מכך שהמבחן היה קשה מדי, או כל תשובה הגיונית אחרת שתאפשר לילד לחוות את האירוע בצורה חיובית יותר.

מבוגר שיסתכל לאחור על זיכרונות ילדות טובים יהיה בריא יותר בנפשו ויצליח להתמודד טוב יותר עם הסביבה שלו.

בברכת בריאות נפשית טובה,

רוית גולן- מטפלת רגשית ומדריכת הורים