כשהפסד בכבוד הופך לבעיה רגשית – כלים להתמודדות עם תסכול מהפסד אצל ילדים.

 

את המאמר הזה , אני רוצה להקדיש להיבט חשוב של ההתפתחות הרגשית של הילדים ומקור למצוקה ביחסי הורים וילדים רבים - ניצחון והפסד במשחקים.

 

בעלי החיים נאלצים להיות "תחרותיים" כצורך הישרדותי, ההכרחי להמשך קיומם. גם ילדים לא נולדים עם דחפים תחרותיים, התחרותיות היא תוצר של גורמים תרבותיים, סביבתיים וטמפרמנט של הילד. מחקרים מראים כי בגיל 5 ילדים מתחילים להשוות ולהראות את כישוריהם לאחרים. בגיל זה, ניצחון, הפסד, או משחק נגד האחר אינו משמעותי בגילאים אלו מאחר והם יותר מודאגים מהבנת חוקי המשחק וחשוב להם ה"אישור החברתי", ולכן לעיתים כשהם אינם מבינים את חוקי המשחק הם עלולים "לשבור" את החוקים שאינם זוכרים ולעיתים נמנעים "לא אני לא רוצה את המשחק הזה או אני לא משחק זה סתם משחק טיפשי" . כאשר רק מגיל 8 מתפתחת ההבנה הקוגנטיבית של ביצוע הוראות במלואם והילדים מבינים את משמעות הניצחון.

 

אז מתי קושי להפסיד הופך לבעיה רגשית?

לא רק לילדים, גם לנו כמבוגרים להפסיד זה לא נעים ואפילו מעצבן.

הפסד מעורר רגשות שקשה לילד לחוות ולהתמודד עמם- תחושת כישלון ובושה וגם אובדן שליטה על מה שקורה בסביבתו באותו רגע, "סוף" לא צפוי למשחק או לסיטואציה. 

ילדים ( מתחת לגיל 8), שעבורם ההפסד זו חוויה שהם אינם יכולים להכיל, ולהתמודד עמה, הם יפסיקו או יהרסו את המשחק, יאשימו את שאר המשתתפים בהפסד, יגיבו בהתקפי בכי וזעם לא מווסתים.

ובכל פעם שנסכים  לשחק עמם שוב, נתקשה להאמין כיצד הם הצליחו לגרום לנו לוותר להם, לשנות את חוקי המשחק עבורם, ולהיות במתח בכל פעם שיבקשו מאתנו לשחק נגדם, כי זה "יקלקל" לכולם את הזמן המשותף.

וכאן הבעיה מתחילה, כאשר ילד שם את ערך הניצחון מעל לערך ההוגנות והיושר, וההתמודדות שלו איננה נכונה. זה סימן עבורנו, ההורים, שצריך לעזור לילד להתחסן רגשית .

אצל בעלי-החיים להפסד יש השלכה מאוד גדולה להמשך קיומם: ינדו אותם מהעדר והם יהפכו לחסרי הגנה, הם לא יזכו בבת-זוג להעמדת דור חדש של צאצאים, ובכלל יהפכו לטרף לאויביהם. ההשלכות של ההפסד קשות והרות גורל עבור הילדים בדיוק באותה מידה – בצורה שהם חווים אותה. אומנם הילדים של היום לא צריכים להתמודד עם בעיות הישרדותיות קיומיות כשל בעלי-החיים, אך המנגנונים שהם מפעילים כמו "החשיבות לנצח" בהחלט הכרחית עבורם- ל"הישרדות" הנפשית שלהם, והתחושה האישית שלהם ברגעי ה"תבוסה" כאוטיים כהוא זה.

היכולת "להפסיד בכבוד" היא יכולת שאינה מולדת. וכפי שראינו קודם, "מזיקה" ואין לה מקום בקרב חיי בעלי-החיים.  ומשום כך יש צורך ללמדה ולהוביל את הילדים באופן כזה שיוכלו לרכוש אותה בגיל צעיר ואחר כך להשתמש בה לאורח כל חייהם.

 

לאיזה ילדים קשה להפסיד? 

לכל ילד יכולה להיות סיבה שונה, אציין את הבולטות שבהן:

1. ילדים בעלי דימוי עצמי וביטחון עצמי נמוך– ילדים אלו אינם מאמינים ביכולתם, וכל הפסד יחזק את תחושת חוסר המסוגלות שלהם. ולכן יעדיפו לשחק רק במה שמכירים ולוודאי ינצחו.

2. ילדים פרפקציוניסטים- מתקשים לקבל ולחוות "כשלים", מאוד חשוב להם להצליח בכל דבר שהם עושים, ויכולים להגיב בתסכול גם אם המשחק בכלל לא מותאם לגילם או שהם מתנסים בו בפעם הראשונה.

3. ילדים תחרותיים- "אין דבר כזה מקום שני", אלו ילדים שכל כך ממוקדים בתוצאה ולא נהנים מהמשחק, מהתהליך, ורק הניצחון הוא שחשוב.

 

מה אפשר לעשות כדי לעזור לילד להתמודד?

 

1. בדק בית- הילדים שלנו לומדים מאתנו ההורים כיצד להתמודד ולהגיב במצבים שונים, בדקו האם אתם רואים את עצמכם כאנשים תחרותיים?, איך אתם מתמודדים עם תסכול?, ומתוך כך חשבו האם יש ביכולתכם לסגל  לעצמכם תגובות ודרכי התמודדות אחרות, על מנת לתת לילד "מודלינג" (דוגמא לחיקוי) שונה.

2. עוזרים לילד להקל על התחושה הקשה של ההפסד, בהדרגתיות:

    בפעם הראשונה אנחנו מאפשרים לילד לנצח , על מנת שיראה איך אנחנו מגיבים להפסד- כמודל, וכך ילמד. נוכל להגיד בתום המשחק : אוי, כמה שזה לא נעים להפסיד... אולי ננסה שוב". כך הילד יראה  שאתם מזדהים ומצליחים להבין מה היא תחושתו כשהוא נאלץ להיות המפסיד- עם זאת, אתם גם  נותנים לו כלים איך להמשיך לאחר ההפסד.

בפעם השנייה מלווים את הילד בחוויית ההפסד. כדי להחזיר לילד את תחושת השליטה בסיטואציה-  

הכי חשוב כאן זה להכין את הילד מראש לפני המשחק!! , בחברות ובחיוך לומר: "אתה יודע במשחק 

שבחרת פעם אני יכול לנצח ופעם אתה יכול. אני מאוד רוצה לשחק אתך, אבל מה יקרה אם גם אני  

אנצח? זה בטח יהיה לך מאוד קשה", "תרצה שננסה?" ובמשחק עצמו – גם להכין אותו להפסד

ולומר: "וואו, נראה לי שאני עומדת לנצח... עוד שני מהלכים ואני מסיימת את כל הקלפים שלי".

סביר להניח, שהוא ירצה לנסות שוב וגם סביר שהוא יצליח להתמודד עם המשימה משום שהיא נעשתה בקצב שלו ולפי בחירה שלו, והכנתם אותו נפשית לקושי המתקרב, וכך הוא בעצם מחויב לה.

אם הוא הצליח לשאת את ההפסד – לחזק אותו על כך, חשוב לומר לו "אני יודע כמה זה קשה לך ובכל זאת התמודדת מאוד יפה", ממשיכים לשחק ושוב נותנים לו לנצח. 

אם הוא לא הצליח לשאת את ההפסד-,אנחנו עוצרים ועוזבים את המשחק. אומרים "בוא נעצור רגע, זה לא נעים שאתה מתנהג ככה, כנראה שקשה לך מדי", תירגע קודם וכשתרגיש שאתה רוצה לנסות עוד פעם, תגיד לנו, או שננסה שוב מחר. חשוב !! לא לכעוס על הילד, לא להסביר לו ארוכות על התנהגותו, פשוט לומר את המשפט, ולקום ולעבור הלאה-לא לשתף פעולה עם הקריזות שיעלו.  כך אנו נותנים לו פסק זמן להתרגל לרעיון ההפסד, אנו מסבירים לו שאנו מבינים מה הוא חווה וכמה זה קשה, ונותנים תקווה להמשך המשחק בזמן שלו שירגיש שהוא מוכן לנסות להתמודד שוב. בזאת אנו גם מעודדים אותו לקיים בחירה ולקחת אחריות.

 

דברים שבין לבין: 

תנו לילד לבכות, לצעוק, ולבטא את התסכול מההפסד – לא להעלים אותו. זכרו שהילד מנסה להתמודד עם רגשות קשים שחווה וזה התמודדות חיונית להתפתחותו.

ראו בתסכול מחמאה על הצלחתכם-  עצם העובדה שהילד מרשה לעצמו לבטא רגשות קשים לידכם זה לא מובן מאליו, ראו זאת כ זהו סימן שהוא בוטח בכם ומאפשר לעצמו להחצין לידכם את עולמו הפנימי.

ולעתיד- תדאגו לגוון  בשחקים בהם ניתן ליצור יחד את כללי המשחק , לשנות ולהמציא כדי ללמד את הילד להנות מהיצירה והתהליך ולא רק מהמטרה.

מאחר ולא תמיד מוצאים את הזמן לטפל בקשיים במסגרת הבית, ישנה אפשרות להיעזר בבעל מקצוע שמוכשר לעבודה רגשית עם ילדים.

 

אז איך בעלי-החיים יכולים לסייע בהתמודדות עם ההפסד ?

בטיפול רגשי בעזרת בעלי-חיים, הילדים צופים בסיטואציות וחוויות כישלון והפסד בקרב החיות, ומעלים תחושת הזדהות עם מה שמתרחש. וכך בצורה עקיפה, למטפל ישנה הזדמנות לדבר על הקושי והתחושות הקשות שזה מעלה אצל הילד ולעבד ולהתמודד עמן יחדיו. בנוסף,  אפשר ללמוד מהתנהגותו של הילד כיצד הוא מתמודד עם סיטואציות- דרך צפיה בגדיים שנוטים לעשות משחקי "מלחמה" כדי להתפתח, ניתן לראות עם מי מזדהה הילד ומה הפרשנות שלו למה שקורה, הילד יכול לרחם על המובס לפתח וכך לפתח רגשות אמפטייה ולהבין איך מרגיש הצד השני שמובס, איך החיה שהובסה מתמודדת עם זה (האם כועסת,האם תרים ידיים, תחזיר מלחמה, או שתמשיך לסדר היום וזה בסדר גמור גם להפסיד), לפעמים כתגובה ילד יכול להחליט לדחות את החיה המנצחת "אני לא מלטף אותו יותר" , מאחר וישנם ילדים שמזדהים רק עם המנצח ודחו את החיה המובסת- בדיוק כמו שהם עושים בחיים. לפעמים הילדים מציעים פתרונות לחיה המובסת , מה לדעתם היא צריכה לעשות כדי שלא יהיה לה קשה, ולילדים תמיד יש פתרונות יפים ויצירתיים שברגע שהם עולים למודעות, יוכלו להעזר בהם בקשיים היומיומיים, כי הם מחויבים לכך (אחרי שהם כבר "לימדו" את החיה איך להתמודד).

כמו כל דבר בטבע ובחיים, צריך להכיר ולהתרגל לחיה כדי להכיר את רפרטואר ההתנהגויות שלה, וללמוד לבסוף מה ההתנהגויות האפשריות כפי שהילדים שקשה להם לשנות את סוף המשחק, וחייבים לדעת את סוף הסיטואציה צריכים ללמוד את מגוון הדרכים לסיים משחק בכבוד ולהתמודד עם רגשות אפשריים שיעלו במיטביות. הרצון והמוטיבציה של הילדים ליצור קשר מיטבי עם בעל-החיים יעודד אותם להתמודד עם הרגשות הללו ויחזיר להם את תחושת השליטה בסיטואציה וגם תאפשר להם לפעול מתוך אמפטיה ובשיתוף פעולה עם שאר השחקנים. 

 

                         בהצלחה !!!

רוית גולן- מטפלת רגשית בעזרת בעלי-חיים ומדריכת הורים.

 

 

 

 

 

 

 

 

Please reload

Please reload

מאמרים נוספים רלוונטים