"בבית הילד שלי כוכב , אבל מחוץ לבית הוא לא מדבר."

להחזיר את הביטחון בקשר - בעזרת בעלי-חיים.

 

אני רוצה לשתף אתכם במקרה טיפולי מרגש שזכיתי ללוות. ולאחר תהליך וציפייה של שלושה חודשים, החל להניב פירות מופלאים.

 

שקד, ילד מקסים בן 4 , הופנה אלי לטיפול רגשי מאחר ואינו מדבר ומשתף פעולה במפגשים בגן שנמצא בו כבר כל השנה, יוצר קשר רק עם הגננת וזאת על ידי הצבעה על מה שצריך. ומתקשה להיפרד מהוריו בבקרים. שקד אינו מאובחן כבעל קושי תקשורתי מאחר ובבית מתקשר בצורה תקינה לחלוטין.

כהורים לילדים נוכל לתאר לעצמנו כמה זה מתסכל, שרק אתה בבית רואה שהילד מתקשר בצורה נורמלית לחלוטין, ואחרים מחוץ לו רואים ילד אחר לגמרי.

כל המפגשים הראשונים שלי עם שקד התנהלו בשקט ובשתיקה הוא כמעט ולא יצר קשר עין, כשרצה לחייך או לצחוק שם יד בפיו כאילו התבייש להשמיע קול. כשרצה להגיד לי דברים היה עושה זאת בהצבעה או בהנהון עם ראשו. היינו מטיילים ביחד להכיר את החיות השונות, ושקד היה ערני והצביע ושם לב לכל בעל-חיים שנקלע בדרכנו: טווס שמטייל לידנו או אפילו נמלה, הוא היה נעמד, מביט בי, ומצביע על מנת להראות לי שמצא משהו. ניצלתי את הרגעים הללו לתמלל את החוויה שלו וכוונותיו, "אתה מאוד רוצה להגיד לי שראית טווס, כל הכבוד". וכך המשכתי בכל פעם שנעזר במחוות ידיים. חשתי ששקד מאוד נתרם ומחפש את ההתפעלות שלי ממנו, ואת הקבלה של החיות לקרבתו ולמחוות שמנסה לעשות עבורם. וכך, כל מפגש רצה לחזור לחוויות משותפות שלנו, שחש שמעצימות אותו.

 

המשוב החיובי שקיבל שקד בניסיונו ליצור קשר חדש בהצלחה, ובקצב שמותאם לו נתנה לו ביטחון לנסות זאת גם מחוץ לטיפול-במסגרת הגן. 

הרצון העז לאינטראקציה עם החיות עודדה את ביטחונו של שקד להביע את עצמו במילים, בסביבה חדשה.

הוא בחר ליצור קשר עם הצבים הקטנים - באופן לא מודע שקד בחר חיה שמאוד מאפיינת אותו- גם הצב מאוד נזהר בסביבה חדשה, ומתכנס בעצמו כשחושש. הוא צריך את הזמן והביטחון לצאת ולהיפתח.

ככל שהקשר בינינו העמיק, שקד שובר את השתיקה ונותן מילים למחשבותיו ורצונותיו במשפטים קונקרטיים וקצרים: "הצב קטן, למה הצב לא במים? נלך שוב לצבים?" , התחיל ליזום משחק תפקידים וורבלי יותר עם הצבים שאוהב, סופר אותם, מאכיל ודואג להם. היום שקד כבר יותר מצליח להאריך במילים, ומתקדם יפה בתהליך שהתחלנו יחדיו.

לאט לאט, ניתן היה לראות כיצד מתחיל שקד להיפתח ולהאמין בעצמו וביכולתו להתמודד עם דברים חדשים. ההורים דווחו כמה הילד חוזר מאושר מהמפגש, מספר בהתרגשות על החיות שראה ומחכה למפגשים בקוצר רוח, בחודשיים האחרונים לראשונה הוא יותר וורבלי בגן, יוצר קשר ופונה כשצריך גם לשאר אנשי צוות הגן, ומספר גם להם על המפגשים איתי ועם בעלי-החיים.

 

רגע גדול של אושר, לראות ילד מגלה את הכוח והיכולת שטמונה בו, ועבורי ועבור בעלי-החיים זכות גדולה להיות חלק בתהליך הזה.

"טעימות מטיפולים"

 

 

שיפור הדימוי והביטחון העצמי- טיפול בנגה בת ה-6.

"נגה שלי נמנעת ממשימות או פעילויות חדשות, ואינה מוכנה אפילו לנסות, גם כשהיא מתחילה כבר משחק היא מפסיקה אותו אחרי זמן קצר בגלל שחשה שלא הולך לה טוב או שלא תצליח וישר מוותרת, או מתנהגת בצורה תינוקית ונראה שזה מאוד מתסכל אותה. כשנמצאת עם חברות נראה שהיא תמיד נגררת אחריהן ומתביישת להגיד להם מה היא רוצה באמת, היא חושבת שתמיד כשהן צוחקות- זה עליה, כשאני מנסה לדבר אתה על הדברים שקורים 

היא אומרת "שהיא אף פעם לא עושה שום דבר נכון", או "שאף אחד לא אוהב אותה" ו"שכולם חכמים יותר ממנה." אנחנו כל כך מנסים לעודד אותה כל הזמן כדי שתרגיש יותר בטוחה בעצמה, אני לא מבינה למה היא חושבת ככה, אני מרגישה חסרת אונים מול המצב". 

מספרת סיגל , אמה של נגה בת ה-6.

 

בתחילת הטיפול הפרטני עם נגה, נגה בחרה להימנע מיצירת קשר עם החיות ותרצה כל אפשרות ליצירת קשר חדש בביטול, על ידי התירוץ "אני כבר מכירה את החיה הזו", כבר בשני המפגשים הראשונים הייתה בולטת הימנעותה מהתמודדויות והתנסויות כפי שתיארה אמה, אך ניכר היה כי הקושי הרגשי שעלה הוא החשש להתמודדות עם דחייה וכישלון כחלק מביטחון עצמי נמוך .

מאחר והטיפול מותאם לצרכיי הילד, עלה הצורך בטיפול ליצור קשר בצורה עקיפה דרך תצפית על בעלי-החיים, כזה שיעלה מיוזמתה של נגה, על מנת לתת לה את תחושת השליטה והביטחון בסביבה בה נמצאת. דרך התצפית המשותפת, נגה הבחינה בארנבון שלפרשנותה נמנע מלהתקרב לשאר הארנבים שהיו בכלוב. דבר שמשך את תשומת ליבה של נגה. נגה הסבירה לי שהארנב הזה רוצה להיות עם כל השאר אבל לא יכול: "את רואה! גם כשהוא מתקרב אליהם הוא ישר חוזר לצד, הוא יודע שהוא לא טוב ויפה וחכם כמו כל הארנבים, "אף אחד לא אוהב אותו ולא נעים לו עם כולם כי צוחקים עליו, טוב שהוא לבד ככה לא ירגיש עצוב". כל מפגש נגה ביקשה לבוא לראות את הארנבון ה"בודד" , מה שיצר לנו פתח להעלות תכנים רגשיים ולדבר על להיות לבד, איך זה מרגיש?, האם יש דרך אחרת שנוכל לעזור לארנב?, האם זה יעשה אותו יותר שמח, להיות כמו כולם? איך נעזור לארנב שיאהבו אותו כמו שהוא?, איך בכל זאת שמה לב אליו מכל האחרים, למרות "דחוי" על ידי השאר?. דיברנו על התכונות הטובות שיש בארנב ה"בודד" ומה הארנבים האחרים יכולים לאהוב בו. נגה אמרה לי שאם היא תאהב אותו כל הארנבים יראו ויאהבו אותו גם, היא תראה להם איזה דברים טובים יש בארנב ה"בודד".

כך נגה הצליחה לקשור קשר הדרגתי ראשוני ישיר עם הארנבון, היא למדה להחזיק אותו, ללטף, לדאוג לו, וכשהאכילה אותו התקשתה להאמין שהוא מסכים לבוא אליה ולאכול מכף ידה , וחוותה חוויה מעצימה, בה חשה שהוא מקבל אותה כפי שהיא "הוא בא אלי כי הוא אוהב אותי".

חווית ההצלחה של נגה ביצירת קשר מטיב, בהתנסות חיובית עם משהו שלא ידעה מראש שתצליח בו, נתנה לה מוטיבציה ליזום ולהתנסות בדברים חדשים, ביצירת קשרים עם בעלי-חיים נוספים בהדרגתיות, עם כל הצלחה היה ניתן לראות את הסיפוק שחשה, ותחושת המסוגלות שלה התעצמה. הקשר עם החיות יצר לה עולם אישי שיכלה לספר עליו לאחים ולחברות.

לצד הטיפול בנגה, הוריה והצוות החינוכי הגן של נגה קיבלו כלים כיצד לנהוג עמה בבית בצורה שנגה תשתף פעולה ולא תמנע ויעצימו את תחושת המסוגלות שלה, יחד עקבנו והעלנו מצבים בהם נגה מעלה פרשנויות מסיטואציות חברתיות בהן חשה שנפגעה או נראית נגררת ותרגלנו כיצד נכון להגיב לה כך שתוכל לצמוח מהחוויה, ולא תחוש מאויימת. וכך התקיים ליווי של המשפחה בתהליך במקביל לקשר שוטף מול הגננת ויחד עקבנו אחר התקדמותה בכל המסגרות.  

 

תודות לעבודה המשותפת שנעשתה, האם עידכנה על שינוי התנהגותי של נגה עם חברותיה- מתארת שנגה החלה להעלות וליזום לראשונה רעיונות והצעות משלה למשחקים ובסבלנות מלמדת אותן איך לעשות דברים כפי שעשתה בטיפול, היא מפגינה יותר ביטחון לידן ובגלל זה לדעתה, היא נהנית יותר מהמשחק המשותף עמן ולא מתחמקת, עכשיו יש אווירה יותר טובה כשהן באות או כשהיא חוזרת מהן מרוצה ושמחה, בבית החלה ליזום וללמד את אחיה הקטן משחקים, ומבקשת להשתתף במטלות הבית ובעיקר בהכנת ארוחת הערב יחד כפי שמספרת שהאכילה את הארנב, האב מוסיף שחש שאפשר לדבר אתה ולהתקרב " (שיחזור של הקשר המטיב, שיצרה מול הארנב), ומעבר לכל לא מפסיקה לספר בהתרגשות על חוויותיה מהטיפול, איך היא כבר חברה של כל כך הרבה חיות שאוהבות אותה,והיא מצליחה לטפל בהן והחיות כבר לא מרגישות לבד כי היא עוזרת להן. 

 

טיפול דיאדי (הורים-ילדים) בעזרת בעלי-חיים במרכז למניעת אלימות במשפחה 

 

אני שמחה לשתף בפרוייקט יחודי שזכיתי להקים יחד עם צוות המרכז הרב תחומי לטיפול באלימות במשפחה- טיפול דיאדי הורים-ילדים בעזרת בעלי-חיים. 

במסגרת הטיפול הנעזר בבעלי-חיים הוקמה קבוצה טיפולית, להורים וילדים המטופלים במרכז הרב תחומי לטיפול באלימות במשפחה. הקבוצה כללה מפגשים משותפים להורים והילדים בחווה בשילוב מפגשי הדרכה הורית להורים. הקבוצה הונחתה ע"י רוית גולן- מטפלת רגשית בילדים בסיוע בע"ח וכרמית כהן- עו"ס המרכז. מטרות הקבוצה היו: פיתוח אמון הדדי, שיפור הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות של ההורים וילדיהם, פיתוח מיומנויות תקשורת חלופיות- ללא אלימות: כבוד וסבלנות הדדיים, מתן לגיטימציה לביטוי רגשי ושונות, פיתוח תחושת אמפטיה של ההורים כלפי ילדיהם, הכרה בנפרדות הילדים, בצרכיהם, קבלת הילד ללא שיפוט ולמידה של כלים יעילים הלכה למעשה לשיפור הקשר.

התכנים שעלו במפגשים עם בעלי החיים ב"כאן ועכשיו" עובדו והורחבו במפגשי ההדרכה ההורית וכך יכלו ההורים לבחון את התהליך בליווי, להציב לעצמם מטרות בקשר ולקבל כלים לעשות זאת בצורה מיטבית. כל המשפחות הצליחו בתהליך הטמעת השינוי, כל דיאדה בהתאם למטרה האישית שהוגדרה בתחילת הדרך. במפגשים עלו נושאים משמעותיים, כגון: המשפחה שלי, ביטויי אהבה ופרגון, גבולות, שיתוף ושותפות, ההורה כמודל אישי ללקיחת אחריות, קיום תקשורת פתוחה, מתן עצמאות ועוד. באמצעות העבודה עם בעלי החיים היה ניתן לעלות תכנים רגשיים באופן השלכתי ובלתי מאיים, כגון: התקשורת במשפחה, הצורך בהגנה ובנוסף ההורים והילדים התנסו במפגש וקשר עם החיות: מגע מותאם בהתאם לצרכים, למידת השפה של כל חיה וסגנון התקשורת שלה והתנסו במגוון חוויית מעצימות הן להורים והן לילדים. מהפידבקים שקבלנו, אין ספק כי ההורים והילדים התרגשו ונתרמו מהחוויה הייחודית בחווה, משתוף הפעולה בין המטפלות, מהתכנים שקבלו, הליווי האישי ובעיקר מזמן האיכות עם הילד.

   

 

.